פסק-דין בתיק ת"א 21808-07-10

פתח דבר:

לפניי תביעה ותביעה שכנגד ליתן סעדים הצהרתיים וכספיים ביחס להסכם מכר שנחתם בין המוכר (להלן: " התובע" או " הנתבע שכנגד" בהתאמה) לבין הקונים (להלן: " הנתבעים" או " התובעים שכנגד" בהתאמה) ביום 21.01.10 (להלן: " ההסכם"). התביעה הוגשה לשם הצהרה על בטלות ההסכם וחיוב הנתבעים לשלם את הפיצוי המוסכם על פי ההסכם.

בתובענה שכנגד מבקשים הנתבעים - תובעים שכנגד, לראות בהם כמי אשר מילאו אחר כל הוראות ההסכם ולחייב הנתבע שכנגד למלא את חלקו בהסכם, לרבות מסירת החזקה בנכס. כן לחייבו לשלם לתובעים שכנגד את סכום הפיצוי הקבוע בהסכם, בסך 73,000 ש"ח. לחילופין מבקשים להורות לנתבע שכנגד להחזיר הכספים ששולמו לידיו.

העובדות הצריכות לעניין:

ביום 21.01.10 חתמו הצדדים על הסכם לפיו התחייב התובע למכור לנתבעים מגרש בשטח של כ- 700 מ"ר, עליו בנוי בית מגורים במושבה יבניאל (להלן: " הנכס").

על פי סעיף 5 להסכם, התחייבו הנתבעים לשלם לתובע סך של 730,000 בתמורה לנכס, בשיעורים ובמועדים הבאים:

1.         סך של 146,000 ש"ח בשיק או במזומן במעמד חתימת ההסכם.

2.         היתרה בסך 584,000 ש"ח עד ליום 3.3.10 (30 ימי עבודה מיום חתימת ההסכם), אשר יתקבל בהלוואה מובטחת במשכנתא מבנק מזרחי טפחות, להשגתה אחראים הקונים.

בסעיף 5(2) להסכם נקבע כי: "10 ימים לפני מועד התשלום [היתרה בסך 584,000 ש"ח - ההדגשה אינה במקור] המוכר ימציא לקונים מכתב כוונות בתוקף ל- 10 ימים לפחות, מונפק וחתום על ידי בנק הפועלים בע"מ ...".

במעמד חתימת ההסכם שילמו הנתבעים לתובע סך של 100,000 ש"ח. באשר ליתרת השיעור הראשון ממחיר הנכס בסך 46,000 ש"ח הצדדים חלוקים בשאלת מועד תשלום סכום זה, כפי שיבואר בהמשך.

ביום 1.2.10 ניתן על ידי בנק הפועלים "מכתב כוונות" בו צויינה היתרה הבלתי מסולקת של ההלוואה שניתנה לתובע. משפג תוקפו של מכתב זה והנתבעים לא הספיקו לקבל את הלוואת המשכנתא מבנק מזרחי טפחות, ניתן ביום 15.2.10 "מכתב כוונות" נוסף על ידי בנק הפועלים שתוקפו עד ליום 10.3.10 (ובאופן לא פורמאלי, תוקפו של מכתב זה עד ליום 15.3.10).

משלא שילמו הנתבעים את יתרת תמורת הנכס בסך 584,000 ש"ח במועד הקבוע בסעיף 5 (2) להסכם - (היינו עד ליום 03.03.10), שלחה ב"כ התובע דאז- עוה"ד לאופר, מכתב לנתבעים ביום 4.3.10, בו הודיעה כי הסכום הנקוב בסעיף 5(2) להסכם בסך 584,000 ש"ח שהיה על הנתבעים לשלם לתובע לא שולם, על כן חל סעיף 9(א) להסכם שעניינו תשלום פיצויים של סך 155 ש"ח בגין כל יום איחור עד 15 יום. במכתב זה הפנתה ב"כ התובע את תשומת לב הנתבעים לסעיף 9(ב) להסכם אשר קובע כי פיגור בתשלום שיעלה על 15 ימים יהווה הפרה יסודית של ההסכם. עוד צויין במכתב זה: "כמו כן ניתנת לכם בזאת התראה על פי סעיף 11 לחוזה" (סעיף זה קובע כי תנאי לקבלת הפיצוי המוסכם הוא מתן התראה של 14 ימים).

ביום 16.3.10, יום לאחר שתוקפו (הבלתי פורמאלי) של מכתב הכוונות השני פג, שיגרה הנתבעת 2 שהינה עורכת דין במקצועה, מכתב באמצעות הפקס אל ב"כ התובע, בו הודיעה כי הנתבעים השלימו את כל הטיפול הדרוש מצידם לצורך קבלת "הכספים של המשכנתא", וכי כדי לקבל את כספי המשכנתא, על התובע להמציא מכתב כוונות עדכני. מכתב דומה שיגרה הנתבעת 2 באותו יום, גם לעוה"ד מוסל אשר ייצג את התובע, בעריכת חוזה המכר.

ביום 19.3.10, פנתה הנתבעת 2 בשנית לב"כ התובע וציינה כי לא קיבלה מהתובע כל הודעה או כל פנייה לבנק הפועלים, וכי היא ועו"ד מוסל, אינם מצליחים ליצור קשר עם התובע. עוד הוסיפה והדגישה כי התנהגות זו, מצד התובע, מהווה הפרת חוזה.

ביום 21.3.10, שלחה ב"כ התובע דאז עוה"ד לאופר, מכתב שהופנה לנתבעת 2, בו הודיעה על סיום ההתקשרות בין הצדדים בשל הפרה יסודית של ההסכם מצד הנתבעים. עוד נדרשו הנתבעים לשלם לתובע את סכום הפיצוי המוסכם בהסכם, אשר יקוזז מהסך של 100,000 ש"ח ששילמו הנתבעים במעמד חתימת ההסכם, וכי לאחר בחינת הנזק הכספי שנגרם לתובע אצל הבנק נותן המשכנתא שלו, בשל הפרת ההסכם, יקוזז סכום נוסף.

ביום 22.3.10, נתן בנק הפולעים מכתב כוונות נוסף, לפי בקשתו של עוה"ד מוסל (שיצג את התובע בהסכם המכר) אשר היה בתוקף פורמאלי עד ליום 10.4.10.

ביום 23.3.10 שלח ב"כ הנתבעים, עוה"ד אוחנה, מכתב אל ב"כ התובע, בו דחה את הודעת הביטול והקיזוז אשר נשלחה לנתבעת 2. במכתב זה נטען כי אי תשלום יתרת התמורה עד ליום 18.3.10, נבע ממחדל התובע אשר לא המציא מכתב כוונות תקף ביום 16.3.10 - המועד בו השלימו הנתבעים את כל הפעולות שנדרשו מצידם לקבלת הלוואת המשכנתא. על פי הנטען במכתב, אילו הומצא מכתב כוונות מעודכן, הלוואת המשכנתא של הנתבעים הייתה מתקבלת ומועברת לבנק הפועלים, לפני ה-18.3.10, כך שלא הייתה מתרחשת הפרה יסודית של ההסכם.

ביום 25.3.10 השיבה ב"כ התובע למכתבו של עו"ד אוחנה - ב"כ הנתבע, וציינה כי במועד התשלום היו בידי הנתבעים המסמכים שהתובע התחייב להמציא. עוד ציינה כי: "מכל מקום, ההסכם בוטל, הודעת הקיזוז נותרה על כנה, והנכס יעמוד שוב למכירה או יישאר של מרשיי, כפי שיבחרו לנהוג".

ב"כ הצדדים המשיכו בהתכתבויות ביניהם, כאשר כל צד מטיל את האחריות להפרת החוזה על האחר.